מזונות ילדים
ההלכה החדשה יצרה מהפכה של ממש בתחום פסיקת המזונות בישראל, אך גם כיום קיים עדיין חוסר עקביות בסכומי המזונות אשר נפסקים, ושאלות רבות נותרו בלתי פתורות.
להבדיל ממזונות אישה אשר על פי הדין מסתיימים לאחר הגט, מזונות ילדים משולמים באופן מלא עד הגיעם של הילדים לגיל 18, ובתי המשפט נוהגים לפסוק מזונות בתקופת השירות הצבאי בגובה 1/3 מדמי המזונות הרגילים.
כאשר הצדדים מגיעים להסכם בעניין מזונות הילדים, ניתן להגיע להסדר מפורט ומדוייק אשר מותאם ספציפית לצרכי הילדים של בני הזוג ולרצונותיהם של בני הזוג, וזאת בניגוד להסדר סטנדרטי הנקבע בפסק דין, שאינו מאפשר גמישות והבאה בחשבון של נסיבותיו הייחודיות של כל מקרה, ולהגיע להסכמה לגבי הוצאות הילדים בהתאם לצרכי הילדים, חלוקת זמני השהות והיכולות הכלכליות של הצדדים.
כאשר מדובר בבני זוג יהודים, והבעל נתבע לשלם מזונות לילדיו- בין אם בבית הדין הרבני ובין אם בבית המשפט לעניניי משפחה, חייב האב במזונות ילדיו מכח הדין האישי החל עליו שהוא דין תורה. על פי דין תורה, חובתו של האב לשאת במזונות ילדיו חולקה לשתי קטגוריות:
-
מזונות הכרחיים: מזון, ביגוד והנעלה בסיסיים, חינוך חובה, וחלק מהוצאות המדור והחזקת המדור של האם.
-
מזונות מדין צדקה: הוצאות שאינן הכרחיות לקיום הבסיסי, כגון: חוגים, קייטנות, בילויים, שיעורי עזר וכו'.
עד לאחרונה, קבעה הפסיקה כי על פי הדין העברי, חייב האב לשאת במלוא "מזונותיהם ההכרחיים" של ילדיו עד גיל 15, גם אם האם עובדת ומרוויחה.
במהלך השנים, לאור השינויים החברתיים שחלו בין היתר במעמדו של האב בגידול ילדיו, וביכולות האם לעבוד ולהתפרנס, מצאו לעיתים בתי המשפט דרכים יצירתיות לחרוג מההלכה הנ"ל ולחייב את האב במזונות נמוכים מהמקובל וזאת כאשר התקיימה משמורת משותפת ו/או כאשר משכורתה של האם היתה זהה לזו של האב או גבוהה ממנה. עובדה זו גרמה לחוסר עקביות בין פסקי הדין וחוסר יכולת לצפות מה יהיה גובה המזונות אשר יפסקו בכל מקרה ומקרה. ביום 19.7.17 נקבעה הלכה חדשה על ידי בית המשפט העליון לפיה החובה לשאת במזונות ילדים מעל גיל שש תתחלק בין ההורים בהתאם ליכולתיהם הכלכליות ולזמני שהותם עם הילדים. פסק הדין של בית המשפט העליון התייחס למצב בו קיימת משמורת משותפת והכנסות זהות של ההורים, אך פסקי דין מאוחרים יותר הרחיבו את העיקרון למקרים נוספים.